גלישת רוח

הקשר שלי לגלישת רוח נוצר כבר בהיותי בן 8. נולדתי במכמורת, גרתי קרוב לים ובכל רגע פנוי ברחתי אליו. ערן, אחי הבכור, הכיר את ענף גלישת הרוח לפניי ואני מצאתי את עצמי נגרר אחריו לים, מנסה מידי פעם להרים את המפרש ולגלוש רוח. כך למעשה התחילה האהבה שלי לגלישת הרוח והקשר שלי אל הים שילווה את חיי עד היום.

גלישת הרוח זהו ענף ספורט המשלב את כל המרכיבים האפשריים בספורט בסביבה המושלמת ביותר- בים.
ענף גלישת הרוח התפתח מאד ב- 25 שנים האחרונות ועבר תהפוכות גדולות. אם ניקח את הציוד שהיה קיים לפני 20 שנה ונשווה אותו לציוד שקיים היום – נחשוב כי מדובר בציוד שאינו מאותו הענף. ההתקדמות העצומה בטכנולוגיה השפיעה על גלישת הרוח בצורה כזו שפעם הגלשן היה עשוי מעץ וגדול מאד וכיום הגלשנים עשויים מ"קרבון קוולאר" והם קצרים וקלים. בעבר הקרוב הם היו עשויים ממוטות פיברגלס, כיום מתרכובת טיטניום. ההתפתחות הזו מאפשרת לגולש של היום לשבור שיאים בכל פרמטר אפשרי: מהירות, גובה הקפיצות, רדיקליות, ועוד...

ניתן לחלק את גלישת הרוח למספר סוגים:
• גלישת רוח אולימפית, היוקרתית היותר, שבה הגלשן גדול ומסורבל ונדרשת טקטיקה וטכניקה קשה יותר כדי להצליח לגלוש מהר יותר.
• גלישת סלאלום, שבה הגלשן קטן ובנוי למהירויות גבוהות. בגלישת סלאלום הגולש צריך לגלוש בין שני מצופים בסלאלום במהירות הגבוהה ביותר.
• גלישת ה"וויב ריידינג", שבה הגלשן קצר מאד שמיועד לרכיבה על גלים. זוהי גלישה המשלבת גלישת גלים וגלישת רוח-גלישת גלים עם מפרש.
• גלישת ה"פרי סטייל", שבה הגלשן קצר ורחב. בגלישה זו כל גולש נכנס למים לפרק זמן מסויים שבו הוא נדרש לבצע מספר רב ביותר של תרגילים, שעליהם יקבל ניקוד על פי פרמטרים מסוימים.
• גלישת ה"פורמולה", שבה הגלשן בעל נפח רב. בארץ יש לנו נציג בענף זה – ארנון דגן, שמדורג כיום בין 10 הגולשים הטובים בעולם.

מכל הסוגים השונים שמניתי, הגלישה שהכי מרגשת אותי היא גלישת ה"וויב ריידינג". זהו החיבור האולטימטיבי לטבע, כיוון שצריך תנאים מאוד קיצוניים. החוויה היא עוצמתית ביותר – יש הרבה פחד, הרבה אדרנלין, גלישה בגלים של 6-5 מטרים ברוח סערה, האדרנלין והפחד גם כן "סוערים". נדרש נסיון של שנים כדי להגיע למצב שמאפשר כניסה לים בתנאים אלו, אך ברמה מספיק טובה אפשר להכנס ולגלוש בים הסוער הזה ולחוות חוויה מושלמת.
תמיד הפחד הגדול הוא לא ליפול באזור שבו נשברים הגלים, כי ברגע שנופלים מהגלשן, נשטפים אל החוף – במקרה הטוב, ובמקרה הרע- נשטפים אל הסלעים... לאחר הנפילה הגלשן בורח, כך שאין במה להאחז ואז מתחיל מן משחק עם הים. צריך המון נסיון ואורח רוח כדי לא להכנס לפאניקה, צריך לתת לים לפלוט אותך החוצה בקצב שלו ולא לנסות ללכת נגדו מפני שהים הוא כוח עצום וכל נסיון אחר יכול לגרום לטביעה.
הקפיצות באוויר זהו השלב עם האדרנלין הגבוה ביותר במהלך הגלישה. בשנים האחרונות ישנה התפתחות בעיצוב הגלשן ועל ידי כך ניתן לבצע קפיצות של 15-10 מטר. הקפיצה מתבצעת כאשר מפתחים מהירות מקסימלית כשממול מופיע הגל ומשתמשים בגל כ"רמפה", ברגע שמגיעים לשיא הגל – פשוט מרחפים באוויר. ככל שהגל גדול יותר והמהירות גבוהה יותר, כך גם הקפיצה טובה יותר. במהלך השהייה באוויר ניתן לעשות מגוון רחב של תרגילים כשהתרגיל המסוכן ביותר הוא " לופ קדמי כפול". אם לפני מספר שנים היו שואלים אותי אם זה אפשרי, הייתי אומר שרק בחלומות.

בארץ אין לנו הרבה ימים עם תנאים סוערים, לכן סגנון הגלישה המפותח ביותר הוא ה"פאן בורד". זהו סגנון גלישה מפנק וזורם שמאפשר חוויה של ניקוי ראש תוך כדי עשייה של ספורט אקטיבי. ישנם מספר אתרי גלישה שמחולקים לפי עונות השנה : בים התיכון בחודשים מרץ – מאי, ושוב מספטמבר – נובמבר, באילת – כל השנה, ובכנרת – מחודש מאי ועד אוקטובר.

להצגת מאמרים ופרסום בערוץ זה, צור קשר

התכנים המופיעים בדף זה נועדו לספק אינפורמציה כללית בלבד ואינם מהווים המלצה כלשהי.